חד מהדברים שאני הכי עובד עם הא.נשים המדהימים שבאים אליי לעבודה בקליניקה עליו, זה לאהוב כל חלק בהם.
כי הרבה פעמים זה כל כך כל כך קשה לנו.
כי הרבה פעמים, לא לאהוב את עצמנו ואת כל החלקים בנו, בדיוק כמו שהם, גורם לנו לכל כך הרבה כאב.
החברה המודרנית כל הזמן מעודדת אותנו לא לאהוב את עצמנו, לראות מה חסר, מה לא טוב, מה לא שלם, מה אנו צריכים לקנות\לעשות\להשיג כדי שנהיה "סוף סוף" מספיק טובים וראויים לאהבה – אבל כמובן שזה אף פעם לא מחזיק, כמובן שאהבה הזו לא מספקת.
אפילו במעגלים רוחניים, פסיכולוגים ושל התפתחות אישית אני רואה את הסממנים של דחייה עצמית מראים את עצמים הרבה.
אנשים במעגלים בודהיסטים ששופטים את עצמם שהם "לא רוחניים מספיק" או שופטים את עצמם על כך שהם חווים כעס(שהוא לגמרי רגש נורמאלי ואנושי).
אנשים במעגלים של פסיכולוגיה חיובית שנשבעים לחשוב רק חיובי ובכך דוחים ולא נותנים אהבה לחלקים בהם שכן מתקשים בחיים, שחווים כעס\עצב\פחד\בושה ולא נותנים להם מקום.
אנשים במעגלים של אימון אישי והתפתחות אישית שנשבעים "להגשים את כל המטרות שלהם!!! ולהיות "הגרסה הכי טובה של עצמם!" אך בדרך משאירים מאחור את החלקים בהם שיותר רגישים, יותר מפוחדים, החלקים שלא רוצים לקום מהמיטה בבוקר, או החלקים שחוו דחייה בילדות ולכן מפחדים מאד ממה שאחרים חושבים עליהם ורוצים להתחבא ולהישאר קטנים.
ואני לגמרי מבין את זה כי גם אני הייתי ככה. גם אני דחפתי את עצמי אחר כך להיות "רוחני יותר", "שמח יותר", "בטוח בעצמי ומודע יותר" וזה הפך להיות לסטנדרט חדש שלפיו אני דוחף את עצמי.
האם אתם מזהים איך המסרים האלו של דחייה של חלקים בתוכנו מחלחלים בכל מיני דרכים שונות?
האם את.ה רואה את זה אצלך?
אבל יש דרך אחרת, זה לא חייב להיות ככה.
אני למדתי לאהוב את עצמי, לא משנה מה, כל חלק בי. גם החלק הכועס, גם החלק השונא, גם החלק עם הבושה, גם החלק שרועד מפחד כשהוא עושה סדנה מול 20+ אנשים, גם את החלקים האלה. לאהוב אותם לא פחות מהחלקים בי שמלאים בביטחון, באנרגיה ואושר.
לאהוב אותם באופן שווה.
זה שינה את חיי לחלוטין.
זה משנה את החיים של הא.נשים שאני עובד איתם לחלוטין כשאני מלמד אותם לעשות זאת.
לאהוב את החלקים הפגיעים ביותר בתוכם, הזועמים ביותר בתוכם, המפוחדים ביותר בתוכם.
יש לנו יותר מדי התמכרות לאהוב בנו ובאחרים רק את החלקים המוצלחים, זוהרים ועוצמתיים.
החיים לא עובדים ככה.
יש בנו גם רגישות, יש בנו גם כשלונות, יש בנו גם כעס, עצב או כאב.
מגיע לנו לאהוב את הכל.
מגיע לך.
אני מאמין שללמוד לאהוב את עצמנו ללא תנאים, זה דבר שאפשרי לכל אחד.
אני מאחל לך את זה גם.
מי יתן שכולנו נאהב את עצמנו כמו שאנחנו, ללא תנאים.
באהבה וחמלה, דניאל
.
.
