לחיות מאהבה:
לחיות מאהבה זו הדרך הכי טובה לחיות בעיני ואני חושב שכולנו יודעים את זה בפנים שאם נאהב הכל נהנה מהכל ותמיד נשמח. אנחנו חושבים בדר"כ שהדברים עובדים כך: קודם אנחנו מרגישים אהבה ואז אנחנו פועלים לפיה ולכן כל עוד אנחנו לא מרגישים אהבה או "טוב" אנחנו לא מביעים אותה. אין ספק שזה מאתגר במיוחד שרגשות כבדים נוכחים אולם מהניסיון שלי כשאנחנו מביעים אהבה אנחנו לאט לאט מרגישים יותר ויותר אהבה. וכשאני אומר אהבה זה שם מטרייה לכל צורות ההבעה הנפלאות של החיים: אסירות תודה, אושר, קלילות, צחוק וכל דבר אחר שעולה לכם בראש. זה לא חייב להיות סופר עוצמתי, זה יכול להיות גם שקט ועדין.
אנחנו מה שאנחנו מבטאים לכן ככל שנבטא את כל הדברים הנעימים האלו אנחנו נרגיש אותם יותר וגם ההפך הוא נכון. אחד הדברים הנפלאים הוא גם לחוש רגשות שאנחנו בדר"כ נוטים לשפוט כמו חרדה, פחד, כעס ולהזמין אותם למעגל הקבלה ואהבה. למרות הנטייה לקטלג אותם כך, אין באמת רגשות "רעים" וצריך לדעתי להזהר מאד מלתייג רגשות שליליים כ"רעים" או לא מוזמנים למעגל הקבלה שלנו אם ברצוננו לחיות חיים שלווים. אני שם לב איך שכל פעם שאני נמנע מלהרגיש אותם זה הופך את המצב למאד דרמטי ולכזה "אוי לא אני חש רגש לא נעים מה לעשות!!", במקום "אוקיי זה הרגש שעולה עכשיו הכל בסדר זה לא רע".
להזמין הכל למעגל האהבה וקבלה שלנו זו הדרך המהירה לקבלה ושמחה בחיים. זה תהליך פנימי ולא סותר שום פעולה חיצונית לשינוי דברים, מדובר בשינוי בגישה הפנימית שלנו לדברים זה הכל. אין שום דרך בא נוכל לסבול אם פשוט נקבל את כל מה שקורה בכל רגע נוכחי.
כדי להתחיל זאת יש מנטרה נחמדה: "אני מקבל את הרגע הזה כמו שהוא", מוטב להוסיף לה תחושת שחרור בגוף. אנחנו מקבלים את הרגע הזה וממנו נפעל לשנות כל דבר שנרצה בעולם, אבל אנחנו פועלים לשינוי מתחושה של שלמות ולא מתחושה של חסר, וזה עושה את כל ההבדל.
