המסע לעבר אושר, והמסע לשחרור מסבל עוברים להם מספר שלבים – והם למעשה אולי בעצם אינסופיים בעומק שאליו הם הולכים.
אושר בא דרך השחרור מאשליות. אשליות מקורם בפחדים.
אפשר גם לסובב את זה ולהגיד שפחדים מקורם באשליה אחת בלבד, של הנפרדות.
אשליות ופחדים שגורמים לנו לא להבין מי אנחנו, מה אנחנו עושים פה, מה נועדנו לעשות ומה אמיתי.
וזה גורם לסבל.
הסבל נפתר ע"י הארת אור.
הארת אור על מה? על האשליות עצמן.
הארת האור על האשליות עצמן, זה כמו להאיר אור עם פנס על חדר חשוך מלא בחפצים שאנחנו נתקלים בהם כל הזמן כי אנחנו לא רואים כלום, וחשים כאב בגללם:
פתאום אנחנו רואים את החפצים שנתקלנו בהם בחשיכה, ואז אנחנו לא נתקלים בהם שוב.
כל החפצים שפגענו בהם וגרמו לנו לסבל, עכשיו זזים, ואין לנו סבל יותר כי אנחנו לא פוגעים בהם יותר.
אנחנו סוף סוף רואים בבהירות.
אולי בסוף אנחנו מוצאים מתג של אור וזה נקרא "הארה", או אולי החדר פשוט מתמלא באור לאט לאט עם כל דבר שאנחנו מאירים עליו.
בכל מה מקרה, כשאנחנו מאירים אור ורואים אשליות בבהירות, הכל נהיה יותר טוב.
כשאנחנו מאירים אור על החשיכה, אנחנו רואים בבהירות את האשליות שגורמות לנו לסבל, ובכך פוגשים בחופש ושמחה. אנחנו לא צריכים לגרום לאשליות להעלם, רק לראות אותן כמה שהן זה מספיק, והסבל מתנקה.
המסע לאושר לכן, הוא אפקטיבי ביותר כאשר אנחנו ממהרים לפגוש את החושך שלנו בלי היסוס.
ממהרים אולי זה לא הפועל הנכון. חשוב שנרגיש נוכחים ועם משאבים פנימים יציבים מספיק כדי לפגוש אותו, אבל ברגע שאנו חשים את זה, אין על מה להסס – לתהום של החושך נקפוץ!!
שם נפגוש טראומות ישנות, וכאבים רבי שנים. שיברונות לב, אכזבות, טראומות לא רק אישיות, אלא שאולי הגיעו מדורות קודמים לנו של כאב, או מהקולקטיב של החברה שלנו. אולי מהקולקטיב של האנושות.
אולי אף ניתקל בכמה טראומות שמקורן בגלגולים קודמים, ובעוד שלל כאבים רבים ואמונות שליליות וסיפורים שאנחנו סוחבים על עצמנו, על העולם ועל היקום ואלוהים.
בגלל היציבות שבנינו, אנחנו לא נבהל, אבל כן כנראה נבכה המון, זה משחרר וטוב😊
ואני אוהב את הציטוט של ג'ק קורנפילד שאמר ש"אם לא ייללנו מבכי מתישהו במהלך התרגול הרוחני שלנו על הסבל שבחוויה האנושית, כנראה עדיין לא הלכנו עמוק מספיק".
אבל בכל המפגש הזה עם החשיכה אנחנו מאירים עליה האור. ובהארת האור על החשיכה והשדים בפנים, כמה לא נוחה שאולי היא תהיה,
אנחנו משחררים את עצמנו מהכאבים שבפנים שסחבנו שם ומהעול שלהם. ואנחנו משחררים את עצמנו מכל האשליות וסיפורים כואבים שסיפרנו על עצמנו, אחרים ואלוהים במשך כל השנים של חיינו, שנים רבות.
ובמפגש המשחרר ומרפא הזה של הארת האור, כל האשליות נחשפות, וכפי שקורה כשמאירים אור על החושך – החושך נעלם והופך לאור בעצמו (כי זה כל מה שהיה שם מלכתחילה).
במהלך המסע שלי גיליתי, שאם אנסה ללכת רק לעבר האור ואמהר אליו, מהר מאד אתקל בקיר, חסם רגשי ועוגן שימשוך אותי למטה.
הדבר הזה הן כל הטראומות וכאבים שלנו שעוד לא שחררנו – זה החושך.
זה כי לא הבנתי באותה תקופה, את המתנה של הטראומות שלנו, את המתנה שכאב וסבל באים ללמד אותנו על החיים, והשיעור והעומק שטמונים בהם.
הדרך הכי מהירה אל האור, ואל העמקה אמיתית, אל רוחניות שהיא מקורקעת, חזקה ויציבה עם רגליים על הקרקע ולא מרחפת לה עם רעיונות גבוהים באוויר בלי פרטקטיקה אמיתית, אנושיות וארציות –
היא המפגש האמיץ הזה של המתרגל או מתרגלת במסע עם החושך.
חושך בטרמינולוגיה שלי, יכול להיות גם עוד מילה לטראומה, כאב, סבל, אמונות וסיפורים שליליים, התת מודע.
המפגש הזה עם החושך דורש כמה נשימות עמוקות, ולעיתים גם תמיכה ממדריך או מדריכה עם ניסיון שכבר היו שם, אבל המפגש הזה הוא הדבר הכי משחרר ועמוק שיש.
אני לא רוצה לצייר תמונה שמדובר במפגש אחד, זה מפגש שחוזר והולך שוב ושוב ומעמיק ומעמיק לו (אנחנו כאן לlong term relationship, לא רק לסטוץ😉).
קליפות חדשות מקולפות. שלבים חדשים של חשיכה ומקומות שלא שמנו לב אליהם בחדר נחשפים ומתגלים לאור התודעה.
לאט לאט, החדר שהיה חשוך כל כך, כבר לא כזה חשוך יותר. פתאום נדלק לו האור בתוך החושך.
פתאום אושר מתאפשר. חופש. שמחה.
פתאום אנחנו לא סוחבים כל כך הרבה – לא כאב ולא אשליות.
אנחנו מתרחבים לעוד אור, וחופש. מרגישים שמחים וחופשיים. כיף, שמחה ואהבה ללא תנאים.
יותר מאוחר אנחנו נפגש שוב בקיר', בחסם חדש כלשהו, בחפץ בחדר שלא שמנו לב אליו ומכאיב –
ואז נרד שוב שם למטה לחושך לעוד מפגש קסום, לראות מה חוסם, ולפגוש עוד קליפות של מגננות וכאב שרוצות להחשף אל אור התודעה ולהתרפא.
עוד אשליות שנועדו להעלם להן.
עוד חשיכה שתמחק כשהאור יאיר עליה במלוא יופיו.
וכך המסע ממשיך לו וחוזר לו במעגלים או ליתר דיוק ספרילה אינסופית של העמקה אל תוך לב הרוחניות, הלב אור, ואעז ואגיד: הלב של מהות הקיום, הלב של אלוהים.
מקווה שזה עזר🙏.
טעימה למסע הרוחני ביופיו, מהמסע שלי ושל רבים שבטח יזדהו.
באהבה וחמלה, דניאל❤️.
