*נועד לשני המינים*
לאחרונה בחיי אני שם לב לקונפליקט או דפוס מעניין.
מצד אחד, יש לי כל מיני דברים לעשות – עסק לנהל, חיים של אנשים לתרום להם, מערכות יחסים, חברויות.
חשוב לי גם לטפל בגוף שלי עם ספורט, במוח, רגש ונפש שלי עם עבודה פנימית ומדיטציה.
חשוב לי גם להנות ולבלות, לשחק קצת בפליסטיישן, לראות תוכנית נחמדה בטלוויזיה(סיימתי כרגע לשחק god of war ולראות את ג'יני וג'ורג'יה).
בכללי, מבחר גדול של דברים ושל עשייה.
ומצד שני, יש כאוס בעולם הזה. כמה שאני מנסה להשליט סדר או ליצור סדר או לכוון לכיוון סדר, זה ממש לא תמיד מסתדר ככה. במערכות יחסים יש אי הסכמות, בעסק יש בלתמ"ים, פתאום חולים,פתאום יש עייפות רגשית או מנטאלית או פיזית בלתי מוסברת וצריכים עוד מנוחה.
פתאום קוראים 1001 דברים לא צפויים והסדר משתבש.
האם גם לך זה קורה?
האם גם שמת לב לרצון לסדר בחייך מצד אחד, ושכל מה שאתה רוצה יקרה, ומצד שני לכאוס? לשינויים הבלתי צפויים? לדברים שקורים בלי שרצית?
אני קורא לזה להיות בן אדם במשחק של החוויה האנושית. במשחק של החוויה האנושית, אנו חיים בלא נודע, ובלא נודע יש הרבה שינויים.
השאלה החשובה ביותר היא בעיניי לא השאלה של "איך אפשר שניצור יותר סדר בחיינו?", למרות שזו שאלה לגיטימית ולעיתים רלוונטית או טובה.
אלא השאלה החשובה ביותר היא: "איך אני יכול להתמודד ולנווט בכל הכאוס הזה בצורה הכי נבונה שיש, ואולי אפילו למצוא אושר ושלווה פנימית בתוך כל השינויים האלו?".
זו השאלה הכי מהותית בעיניי.
ואני לא חושב שיש תשובה אחת ברורה לזה, אני חושב שמדובר באומנות של שנים. אומנות שהמנטור שלי לימד אותי לנווט בה במשך זמן רב, שאני עובד איתה עם לקוחות, ובשביל שמחה ושלווה בחיינו, כל אחד צריך למצוא את הדרך ללמוד.
אבל אני רוצה לחלוק איתכם כלי אחד, או פרספקטיבה אחת, שתוכל מאד לעזור לכם להתמודד עם השינויים השונים והמרובים האלו בחיים, ותשחרר אתכם לחופשי:
כלי: לקבל את העובדות הקשות של החיים(ולשים את הציפיות שלנו בצד): הכלי הזה הוא יותר פרספקטיבה מרק כלי. מדובר בהבנה שכשנולדנו לחיים האלה אף אחד לא חתם איתנו חוזה שהכל יקרה כמו שאנו רוצים. אף אחד לא הבטיח לנו הרבה כסף, הרבה חברים, הרבה שלווה ושקט. אף אחד לא הבטיח לנו קלות בחיי הזוגיות או הצלחה מהירה בקריירה, אף אחד אפילו לא הבטיח לנו הרבה שתייה או אוכל. כמה שזה קשה לקבל את זה, כלום מהדברים האלו לא הובטחו לנו.
והחיים בטבע החיים, משתנים כל הזמן, ללא הרף, וזה שאנו רוצים משהו במוח שלנו, לא אומר שזה יקרה.
כי האמת היא, שביקום הגדול, אנחנו פצפונים, אנחנו קטנטנים, אנחנו אפילו לא בגודל נמלה ביחס או גרגיר חול ביחס ליקום הענקי שאנו חיים בו.
ומהסיבה הזאתי, אולי מה שלא הולך לנו, בתמונה הגדולה, לא כזה משנה.
מצד אחד – הוא משנה לנו, כי זה החיים שלנו.
אבל מצד שני אולי הוא לא כזה משנה, אולי הוא לא כזה חשוב, אולי הוא רק נראה ככה מהפרספקטיבה שלנו, כמו שגרגיר אורז נראה ענקי מהפרספקטיבה של נמלה, אבל קטן מהפרספקטיבה של בן אדם – הבעיות שלנו קטנטנות מהפרספקטיבה של היקום.
למעשה, מהנקודת מבט הזאתי – אין לנו בעיות בכלל, מדובר פשוט בדברים שלא קורים כמו שאנו רוצים, או מדובר בדברים כואבים מאד, אבל לא מדובר בבעיות. מדובר בחיים.
הפרספקטיבה הזאתי דורשת צניעות, והיא לא עושה לאגו שלך טוב בכלל. אבל היא יכולה לעשות לך טוב. אם תיקח אותך לחייך, היא תשחרר אותך.
היא תשחרר אותך מדאגה, היא תשחרר אותך מדרמה, הכלי הזה ישחרר אותך מלהאבק בחיים, ויעזור לך לקבל את מה שיש, כמו שהוא.
אפשר עדיין להגיב מהמקום הזה, לקחת פעולה, זה לא אומר שאנו הופכים לשטיחים פאסיבים. זה פשוט אומר שיהיה לך פרספקטיבה רחבה יותר כלפי מה שקורה, שתיגש ממקום רגוע ונבון יותר לאתגרים השונים בחייך, אם הידיעה הפנימית שבסוף – אולי זה לא כזה חשוב.
אם תיקח את הכלי הזה ותיישם אותו, אתה לא תדאג כל כך יותר מאף בעיה בחיים שלך(ולא תראה אותה כבעיה בכלל), ובו זמנית תדע לנווט את האתגרים השונים של חייך בצורה מודעת, נבונה ובלי לתת לתגובות הרגשיות שלך להשתלט על התבונה שבך.
באהבה וחמלה, דניאל
.
.
