בשביל רבים מאיתנו בחודש האחרון, יכול להיות שהחוויה היא שהחיים הגיעו למעין עצירה. כאילו אין לאן להתקדם עכשיו. שעכשיו הזמן "לחכות".
אני יודע שיש הרבה דיבור עכשיו על איך "לנהל רגשות בתקופה הזו", או איך "לווסת את הרגשות בתקופה הזו", או "להתמודד איתם". אבל
אני כל יום חושב עליכם, גם כשאני לא לגמרי מודע שאני חושב עליכם. איך זה להיות שם בחשיכה? מה אתם עוברים?
"קשה לי ממש לעשות בחירות בחיים", "קשה לי ממש לדעת מה אני רוצה, אפילו לדעת איזה אוכל לבחור במסעדה קשה לי", "קשה לי עם הבחירות
היה הייתה מטופלת מקסימה שנקרא לה דנה, שכשהיא באה אליי היא התקשתה עם המון המון מחשבות חרדתיות לגבי העתיד (אני מספר לכם את זה כמו
1. "אני חייב להגיע לרגע עתידי שבו סוף סוף אהיה שמח": זה נבון ולגמרי לגיטימי לפעמים בחיים לעשות ויתורים זמניים בטווח הקצר בשביל
אחת השאלות שכל הזמן רצה לי בראש כשהייתי בדיכאון, זו השאלה של: "מה המשמעות של החיים?". "בשביל מה כל הקיום הזה? מה הטעם בכלל?".
אתם לא בטוחים מה אתם רוצים: אתם חושבים שאתם רוצים דברים, ואז משנים את דעתכם הרבה, או לא מרגישים טוב לגבי אף אופציה. או שאולי
איך אנחנו יכולים לדעת, מה אנחנו באמת רוצים? הרי אנחנו רוצים כל כך הרבה דברים, מזוגיות וכסף, לאושר ושמחה, לקריירה טובה ובריאות לדברים פשוטים יותר
Sometimes in doing the inner work for change, I get stuck and don’t understand why. In those moments, it seems to me that I know all about the patterns that are being activated, I know all about the different emotions, stories, and reactions that make that pattern alive, I even can logically tell that these stories and reactions are out of proportion and not true, YET, for some reason, I am not able to change them. It’s like I know the maze by heart, yet can’t get out, I understand what is…