את ממצמצת – סיפור מרגש מהקליניקה על איך העבר שלנו מופיע בהווה, המקור לסבל שלנו, והריפוי שמשחרר אותנו לחופשי. אם קשה לך להציב גבולות,
אזהרה מראש: זה הולך להיות פוסט ארוך, אבל שווה את זה למי שיקרא אותו. אני מספר פה הרבה מהסיפור שלי בחיי, אבל אני בטוח שהוא
אנחנו הרבה פעמים מנסים לברוח מהכאב שלנו, מנסים נואשות "להרגיש טוב יותר" ולהיות "מאושרים". אנו רודפים נואשות אחרי הריגוש, הסמים, האלכוהול, תשומת הלב מאנשים אחרים.
חופשי מהמחשבות שלי: "המוח הוא כמו כלב צ'יוואואה כועס, הוא נובח הרבה אבל אף פעם לא נושך" – אלכס מיל "תן למוח שלך לעשות את
ההחלטה הכי חשובה של חייך: "החלטתי שאני רוצה להיות שמח לא משנה מה" – גארי ואן ורמרדם ההחלטה הכי חשובה בעיניי היא ההחלטה שאנחנו עושים
להפיק את המיטב: "יצירתיות זו אינטליגנציה שעושה כיף" – אלברט איינשטיין הנה אנחנו, סגר שלישי בישראל, עוד פעם כולנו חוזרים הביתה ועוד פעם יש לנו
הרגע הנוכחי: "נושם עמוק אני מחייך. אני שוהה ברגע הנוכחי – אני יודע שהוא הרגע היחיד" – תיק נהאט האן. אני כותב הרבה על תשומת
שיחה על אהבה עצמית עם לקוחה: שאלה: אני רואה את כל הפוסטים האלו בפייסבוק ובאינסטגרם על אהבה עצמית, על לא לשפוט את עצמי ועל לטפל
מי אני? "האמת האמיתית של מי שאתה זה לא אני דבר אחד או אני הדבר האחר. האמת הפשוטה היא: אני" – אקהרט טולה. אנחנו מאמינים