לפני מספר ימים, סבא שלי ויקטור הלך לעולמו, בן 83 במותו. ואני חושב לספר משהו קטן לגביו, ותוך כדי שאני רושם את זה, ברור לי
לאחרונה אני שואל את עצמי שאלה אחת: "מה באמת חשוב בחיים?". ואני יושב איתה, נותן לה מקום, מהרהר עליה. לא ממהר לתשובה, פשוט נותן לה
שבוע שעבר הלכתי למשרד הפנים כדי לשנות פרטים שרשומים שם. קמתי מוקדם, יום ראשון על הבוקר, עייף אחרי שישנתי מאוחר בשבת, בנסיעה ישנונית באוטובוס. וכשהגעתי,
למה אנחנו לפעמים עושים דברים שאנחנו לא רוצים לעשות? למה הרבה פעמים המחשבות שאנחנו חושבים חוזרות על עצמן בלופים של דפוסים ותגובות רגשיות שלא משרתות
אחד האלמנטים שהכי מדברים אל הנשמה שלי בחיים זה אלמנט החסד. חסד הוא אחד הכוחות הבלתי נראים האלו שקשה לנו לשים לב אליהם, אבל שפועלים
אם אתם כמוני, אתם בטח מותקפים ביום יום במחשבות שליליות שמשוות אתכם לאנשים אחרים ואומרות לכם שאתם לא טובים מספיק ונכשלים לעומת כל האנשים "הטובים"
פחד היה אחד היריבים הכי גדולים שלי בחיים. הרבה פעמים מדברים על פחד כיריב, ואומרים שצריך "להביס אותו", "להשמיד אותו" ולהיות "חסרי פחד".
אני שונא את עצמי. ככה הרגשתי. אני אפס. מפסידן. לוזר. פאתטי. כמה קשה הייתי עם עצמי. כשהייתי עושה טעות, כמה
אם קורה לכם לפעמים שממש בא לכם להגיד משהו לבן אדם, אבל אתם בסוף לא אומרים. או שבא לכם להגיד "לא" למישהו ולשים גבול, אבל
הפוסט הזה מיועד לכם, אם גם לכם יש את התחושה לפעמים שאתם לא מביעים את עצמכם כמו שאתם באמת. ואם אתם גם לפעמים