לאחרונה אני שואל את עצמי שאלה אחת: "מה באמת חשוב בחיים?". ואני יושב איתה, נותן לה מקום, מהרהר עליה. לא ממהר לתשובה, פשוט נותן לה
למה אנחנו לפעמים עושים דברים שאנחנו לא רוצים לעשות? למה הרבה פעמים המחשבות שאנחנו חושבים חוזרות על עצמן בלופים של דפוסים ותגובות רגשיות שלא משרתות
אחד האלמנטים שהכי מדברים אל הנשמה שלי בחיים זה אלמנט החסד. חסד הוא אחד הכוחות הבלתי נראים האלו שקשה לנו לשים לב אליהם, אבל שפועלים
פחד היה אחד היריבים הכי גדולים שלי בחיים. הרבה פעמים מדברים על פחד כיריב, ואומרים שצריך "להביס אותו", "להשמיד אותו" ולהיות "חסרי פחד".
אני שונא את עצמי. ככה הרגשתי. אני אפס. מפסידן. לוזר. פאתטי. כמה קשה הייתי עם עצמי. כשהייתי עושה טעות, כמה
לפעמים, אני בלי לשים לב נכנס למצב בו אני מנהל את עצמי, ואת מצבי הרוח והרגשות שלי. זה כאילו עכשיו אני צריך לשלוט
אחד הדברים שאני חוקר לאחרונה, זה את ההרגל שלי להתקשח ולהתכווץ רגשית, אנרגטית, פיזית ומנטאלית לנוכח אתגרים. למעשה, זה משהו שאני חוקר כבר הרבה
לאפשר לדברים להיות, להיכנע, לזרום עם קצב היקום… אלו חלק מהמתנות הכי גדולות, וחלק מהאתגרים הכי גדולים שלנו. כשאני מתבונן בעצמי, ומתבונן
מה אם כל קושי, כל כאב, כל אתגר, אכזבה או כישלון בחיים שלנו, יכול להפוך להזדמנות לשנות את החיים שלנו. כשאנחנו חושבים בצורה הנכונה,
"קשה לי ממש לעשות בחירות בחיים", "קשה לי ממש לדעת מה אני רוצה, אפילו לדעת איזה אוכל לבחור במסעדה קשה לי", "קשה לי עם הבחירות